<h1>פסקי ריא"ז — נדרים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
הנודר או הנשבע לקיים המצוה כגון להניח תפילין או לישב בסוכה אין שבועה זו חלה עליו מן התורה, שהרי הוא מושבע ועומד מהר סיני, ואין שבועה חלה על שבועה. אעפ"כ מותר לישבע לקיים המצוה כדי לזרז עצמו, ואין זה כמוציא שם שמים לבטלה, שנ' [תהלים קי"ט] נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.
<h2>דף ו.</h2>
המפקיר כרמו ולשחר עמד ובצרו פטור מן המעשר, לפי שזכה בו מן ההפקר ופירות הפקר פטורין מן המעשר. המפקיר דבר ורוצה לחזור בו לפי שהיה רחוק ממנו ואינו יכול לקדום ולזכות בו, הרי זה אינו יכול לחזור בו, וכל הקודם זכה אפילו לאחר שחזר בו זה, ואין חזרתו חזרה, כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ט'.
